<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה סעיפים י"ד—י"ח</h1>
<h2>דף מז:</h2>
האוכל איסורין של דבריהם כגון שומנו של גיד הנשה וגבינה אינו מברך כלל, שהרי ברכה זו מדבריהם ולא קבעוה על האיסור. השותה סתם יינם של גויים אין צריך לומר שאין מברך לפניו ברכה של דבריהם, אלא אפילו לאחריו אינו מברך אעפ"י שאיסורו מדבריהם וחיוב ברכה מן התורה, לא אמרה תורה לברך על אוכל באיסור, וכל שכן זה שאיסורו משום סרך ע"ז. האוכל פת של גוי בעל הבית באיסור אינו מברך לפניו, אבל לאחריו מברך שאין איסורו מוחלט ומקומות מקומות יש. האוכל פירות ערלה של חוצה לארץ אינו מברך עליו כלל, אבל פת שלא הפרישו ממנו חלה בחוצה לארץ מברך, שהרי תרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש, וכיון שיש התר לאיסורו יכול לברך עד שלא יפריש הואיל ואין איסורו אלא מדבריהם, מה שאין כן באיסורין של תורה, אבל האוכל טבל מדבריהם בארץ ישראל אינו מברך עליו. פירות כרם רבעי מותרין בלא פדיון בחוצה לארץ ומברך לפניהם ולאחריהם.
